פסק-דין בתיק ב"ל 39869-02-12

1.         בפני ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נכות כללית), מיום 7/12/11 ("הוועדה"). בהחלטתה קבעה הוועדה כי נכותה הצמיתה של המערער היא בשיעור 59% מיום 1/7/11 ("ההחלטה").

2.         בפי המערער טענות כנגד החלטת הוועדה בתחום אף אוזן גרון. טענת הערעור העיקרית היא שהוועדה לא עיינה בממצאי ניתוח נוסף בקונכיות האף שבוצע למערער ביום 3/12/06. המערער מוסיף וטוען כי הוועדה סיכמה את הדיון בעניינו של המערער מבלי שהמתינה לתוצאות בדיקה נשימתית בשינה, בדיקה אליה הופנה המערער על ידי הוועדה מדרג ראשון. עוד נטען כי הוועדה לא התייחסה לאבחנות בדבר דפורמציה באף ונזלת תמידית. לסיום טען המערער כי בהתאם לחוות דעתו של ד"ר רוזן, היה על הוועדה לקבוע למערער נכות בגין ליקוי שמיעה בשיעור 10%.

3.         לטענת המשיב, הוועדה אינה מחויבת להתייחס לניתוח משנת 2006; המסמך המתייחס לבדיקת נשימה בשינה הוא מאוחר למועד כינוס הוועדה ולכן לא עמד בפני הוועדה; הוועדה ערכה למערער בדיקה קלינית וממצאיה פורטו בפרוטוקול; הוועדה התייחסה כראוי למכתבו של ד"ר רוזן, אך מסקנותיה שונות ממסקנותיו.

4.         ביום 7/12/11 התכנסה הוועדה ועיינה במסמכים הרפואיים שהונחו בפניה. לאחר שהקשיבה לתלונות המערער ורשמה אותן בסעיף ד' לפרוטוקול, דנה הוועדה בליקויו השונים של המערער. הוועדה, בהרכב מומחה באורטופדיה, מומחה ברפואת אף אוזן גרון ומומחה למחלות פנימיות, ערכה למערער בדיקה קלינית וסיכמה מסקנתה בקובעה נכות יציבה בשיעור 59% מיום 1/7/11.

הליקויים שנקבעו בתחום אף אוזן גרון הם אלה:

5% נכות בהתאם לפריט ליקוי 72(1)(ב2) - בגין ליקוי שמיעה

0% נכות בהתאם לפריט ליקוי 69(2)(א) - בגין קושי נשימה דרך האף

10% נכות בהתאם לפריט ליקוי 72(4)(ד)(II) - בגין טנטון

5.         לבית הדין הסמכות לבחון האם נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה (ראו סעיף 213 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995).

לאור האמור, אני קובעת כדלקמן:

6.         מעיון בפרוטוקול הוועדה עולה כי הוועדה התייחסה לניתוח שביצע המערער ליישור המחיצה באף וצריבה של הקונכיות התחתונות. הוועדה ציינה כי "לאחר מכן עבר ניתוח נוסף בבית חולים אסותא שטיבו אינו ידוע". הוועדה ערכה למערער בדיקת נשיפה על גבי פלטת מתכת קרה, ומצאה מעברי אוויר חופשיים בשני צידי האף בצורה שווה וסימטרית. לפיכך קבעה הוועדה כי מבחינת קושי נשימה דרך האף, נכותו של המערער בשיעור 0% תואמת את מצבו. לאור האמור, אין לומר שהוועדה לא התייחסה לאבחנה בדבר דפורמציה. יחד עם זאת, הוועדה לא התייחסה מפורשות לקיומה של נזלת קבועה, חרף תלונת המערער בפניה והתייחסותו של ד"ר רוזן במכתב רפואי מיום 30/10/11. ד"ר רוזן ציין כי המערער מתלונן על הפרעות נשימה ונזלת מתמדת, וכי בגין תלונות אלה בוצעו למערער שני ניתוחי קונכיות האף. לדעת ד"ר רוזן, "יש שוב תפיחות קונכיות ניכרת", והמליץ על נכות בשיער 10% לפי פריט ליקוי 69(2)(ב).

לאור האמור, עניינו של המערער יוחזר לוועדה בהרכבה מיום 7/12/11, על מנת שתתייחס לתלונת הנזלת ותשקול האם יש בה כדי לתרום לקיומה של נכות, ולו על דרך ההתאמה.

כיון שעניינו של המערער מוחזר לוועדה, תתייחס הוועדה גם לתלונת המערער בדבר ניתוח נוסף בקונכיות האף שבוצע ביום 3/12/06, ותנמק האם יש בקיומו של הניתוח כדי לשנות קביעתה בעניין שיעור הנכות.

7.         דין הטענה שהיה על הוועדה להמתין לתוצאות בדיקת נשימה בשינה - להידחות. לטענת המערער, הופנה על ידי הדרג הראשון (חוות דעתו של מומחה למחלות אף אוזן גרון, ד"ר טלמון, מיום 24/5/11) לביצוע הבדיקה אולם הלה לא המתין לתוצאותיה. אלא שלמקרא החלטת הוועדה מדרג ראשון עולה כי המערער לא הופנה על ידה לבדיקת נשימה בשינה, אלא שהמערער ציין כי הופנה לבדיקת שינה. זאת ועוד, לדברי ב"כ המערער בדיון, הבדיקה נערכה בחודש 2/12. מכאן שאין לקבל את הטענה שהיה על הוועדה להמתין ולקבל לידיה את תוצאות הבדיקה בטרם תסכם את הדיון בעניינו של המערער. מקובלת עלי בהקשר זה טענת המשיב לפיה מאחר שמדובר במסמך מאוחר למועד כינוס הוועדה, רשאי המערער לפנות בהליך בדיקה מחדש.

8.         אשר להתייחסות הוועדה למכתבו הרפואי של ד"ר רוזן מיום 30/10/11 בעניין ליקוי השמיעה - ד"ר רוזן העניק למערער נכות בשיעור 10%. מפרוטוקול הוועדה נמצאנו למדים כי הוועדה עיינה בבדיקת שמיעה מיום 20/8/11 בה נמצא "ליקוי שמיעה תחושתי עצבי דו צדדי שטוח עם סף שמיעה ממוצע בתדרי הבנת הדיבור, 32 דציבל מימין ו- 33 דציבל משמאל, SRT 25 דציבל בשתי האוזניים". לפיכך, קבעה הוועדה שמבחינת ליקוי השמיעה נכותו של המערער תואמת את מצבו, היינו נכות בשיעור 5%. קביעת שיעור הנכות ובחירת פריט הליקוי התואם את מגבלותיו של המבוטח, הינן בתחום סמכויותיה הבלעדיות של הוועדה, המהווה בנסיבות העניין קביעה רפואית מובהקת, שאין בית הדין מוסמך להתערב בה. משכך, גם טענת ערעור זו נדחית.

סוף דבר:

9.         לאור כל האמור לעיל, הערעור מתקבל באופן שעניינו של המערער יושב לוועדה הרפואית לעררים, בהרכב זהה, על מנת שתתייחס לתלונת הנזלת ותשקול האם יש בה כדי לתרום לקיומה של נכות, ולו על דרך ההתאמה. כמו כן, תתייחס הוועדה גם לתלונת המערער בדבר ניתוח נוסף בקונכיות האף שבוצע ביום 3/12/06, ותנמק האם יש בקיומו של הניתוח כדי לשנות קביעתה בעניין שיעור הנכות.

המערער יזומן להופיע בפני הוועדה, גם באמצעות בא כוחו.

החלטת הוועדה תהיה מנומקת ומפורטת.